פסק-דין בתיק תא"מ 44866-03-12

1.         האם מוסד חינוך "לא רשמי מוכר" זכאי לגבות מהורי תלמידים הלומדים בין כותליו דמי הרשמה ושכר לימוד, או שמא הזכות לחינוך חובה חינם מונעת ממנו זאת.  זאת השאלה שבמחלוקת בהליך זה והיא תידון ותוכרע להלן.

2.         אלה הן העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים בעלי הדין:

            תובעת מס' 1, המוטרנות היוונית הקתולית, היא הבעלים של תובע מס' 2, בית הספר האפיסקופי בשפרעם, שהינו בית ספר "מוכר לא רשמי", כהגדרת המונח בחוק לימוד חובה, תש"ט-1949  (להלן: "בית הספר").

            הנתבעים הינם בני זוג והורים לשני תלמידים הלומדים בבית הספר.

            ביום 29.1.12 פנו התובעים לנתבע מס' 1 בדרישה לתשלום סך של 3,000 ש"ח עבור "שכר לימוד ו/או דמי שירותים" לשנת הלימודים 2010-2011. בתגובה ביקש הנתבע לקבל פרטים אודות הדרישה הנ"ל, אולם פנייתו לא נענתה.  הנתבע פנה למשרד החינוך אשר הודיע לו במכתבו מיום 7.5.12 כי בחוזר מנכ"ל תשס"ג 3 (א) (להלן: "חוזר המנכ"ל") פורטו התשלומים המותרים לגבייה וכי חל איסור לגבות דמי הרשמה ושכר לימוד.

3.         תביעה דנן מתנהלת בהליך של סדר דין מהיר ולפיה התובעים מבקשים לחייב את הנתבעים בתשלום חוב נטען בגין דמי הרשמה ושכר לימוד עבור ילדיהם לשנים 2008/9 - 2010/11 בסך של 12,172 ש"ח ליום הגשת התביעה.

4.         לטענת התובעים, הואיל ובית הספר הוא מוסד חינוך לא רשמי מוכר, הרי אין כל מניעה כי הוא יגבה דמי הרשמה ושכר לימוד מהורי התלמידים הלומדים בו. הדברים עולים הן מהוראות החוק הרלוונטיות והן מההלכה הפסוקה. חוזר המנכ"ל  עליו נסמכים הנתבעים בטיעוניהם אינו דבר חיקוק וכבר נפסק כי לכל היותר הוא חל במערכת היחסים שבין משרד החינוך לבין בית הספר, אך לא בין האחרון לבין הורי התלמידים.

            רישום  תלמידים לבית הספר הינו וולונטרי ועל הורים המעוניינים כי ילדיהם ילמדו באותו בית ספר, לשאת בתשלומים המתחייבים בגין כך.

            אמנם נכון, בית הספר מקבל הקצבות ממשרד החינוך ומהרשות המקומית, אולם, כפי שנקבע בהוראות הדין, ההקצבות המוענקות לבית ספר לא רשמי מוכר הינן חלקיות ולא מכסות את מלוא הוצאותיו, זאת להבדיל מהקצבות המוענקות לבית ספר רשמי המכסות את מלוא ההוצאות.

5.         לטענת הנתבעים, הם וילדיהם זכאים על-פי  דין ללימודי חובה חינם ודרישת התובעים לחייבם בסכום התביעה אינה מתיישבת עם הזכות הנ"ל. לחיזוק טענתם בנדון מפנים הנתבעים להוראות חוזר המנכ"ל ולתשובת משרד החינוך כמפורט בסעיף 2 לעיל. כן טענו הנתבעים כי בית הספר מתוקצב הן על ידי משרד החינוך והן על ידי הרשות המקומית, וגם מטעם זה אין לחייבם בתשלומים נוספים עבור דמי הרשמה ושכר לימוד.

            הנתבעים הוסיפו וטענו כי מעולם לא קיבלו מהתובעים הודעה המפרטת את גובה התשלום הנדרש מהם ובפיהם טענות נוספות לעניין המסמכים המצורפים לכתב התביעה.

6.         סעיף 1 לחוק לימוד חובה מגדיר שני סוגים של מוסדות חינוך: מוסדות חינוך         רשמיים ומוסדות חינוך לא רשמיים - מוכרים, וזאת כמצוטט להלן:

"'מוסד חינוך רשמי' פירושו - מוסד חינוך מוחזק על ידי המדינה, או על ידי רשות חינוך מקומית, או על ידי רשויות חינוך מקומיות אחדות במשותף, או על ידי המדינה ורשות חינוך מקומית, או על ידי המדינה ורשויות חינוך מקומיות אחדות במשותף, ואשר השר הכריז עליו, באכרזה שפורסמה ברשומות, שהוא מוסד חינוך רשמי לצורך חוק זה;

'מוסד חינוך מוכר' פירושו -

א.         כל מוסד חינוך רשמי.

ב.         כל מוסד חינוך אחר שהשר הכריז עליו, באכרזה שפורסמה ברשומות,  שהוא מוסד חינוך מוכר לצורך  חוק זה;".

            מההגדרות לעיל עולה כי כל מוסד חינוך רשמי הוא בהכרח מוסד מוכר, אולם, מוסד חינוך מוכר יכול להיות מוסד רשמי ויכול להיות מוסד לא רשמי.

7.         א.         סעיף 6 לחוק לימוד חובה מעגן את הזכות לחינוך חינם, אם כי על-פי  לשונו           המפורשת זכות זו ניתנת במסגרת מוסד חינוך רשמי. לעניין זה נקבע בס"ק 6 (א)     לחוק כדלקמן:

                                    " א.       אלה הם זכאים לחינוך חינם במוסד חינוך רשמי: